ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
23018-05
03/07/2014
|
בפני השופטים :
1. אילן איטח
2. השופטת יעל אנגלברג שהם
|
| - נגד - |
המערערת:
תדיר - גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ
|
המשיבים:
בפני: הנשיא יגאל פליטמן
עו"ד 1. רימס אינטרנשיונל בע"מ 2. NICA NICOLAE IONUZ
|
| פסק דין |
השופטת יעל אנגלברג שהם
לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שבמסגרתה נדחתה בקשת המערערת להתיר לה לשלוח הודעה לצד שלישי כנגד המשיבה 1 (השופט מירון שוורץ; ס"ע 27673-10-11; ניתנה ביום 8.4.12).
הרקע לערעור
1.המערערת היא חברה ציבורית העוסקת, בין היתר, בייצור, עיבוד והרכבה של מכלולים מכאניים שונים העשויים אלומיניום עבור תעשיית הרכב. המשיבה 1 (להלן - "רימס") היא חברה אשר סיפקה למערערת שירותי מיקור חוץ באמצעות עובדים זרים שלה שהוצבו לעבוד במערערת. המשיב 2 (להלן - "העובד"), בעל דרכון רומני, הוצב לעבודה במערערת מטעם רימס.
2.העובד הגיש תביעה כנגד המערערת וכנגד רימס כמעסיקות במשותף לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה. המערערת הגישה כתב הגנה ובמסגרתו טענה כי לא התקיימו בינה לבין העובד יחסי עובד-מעביד; כי העובד הוצב במפעלה, אך הועסק על ידי רימס בלבד; כי שילמה לרימס תמורה קבלנית גבוהה, שגילמה בתוכה, לבד מרווח ניכר, את כל התשלומים והזכויות הסוציאליות שהיה על רימס לשלם לעובדים שהוצבו אצלה, ובהם העובד דנן; כי כאשר פנה אליה העובד בעניין תשלום זכויותיו, פנתה היא מיידית לרימס בדרישה שתשלם לו את זכויותיו במועד; וכי במסגרת הסכם ההתקשרות ביניהן התחייבה רימס לשלם לעובד את כל המגיע לו, וכן התחייבה לשפות אותה בגין כל תביעה שתוגש כנגדה, לרבות תביעות שעילתן ביחסי עובד-מעביד (להלן - "ההתחייבות לשיפוי").
3.בד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה המערערת בקשה להתיר לה להגיש כנגד רימס הודעה לצד שלישי (להלן - "ההודעה"), המושתתת על שלוש עילות: גרם הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה וההתחייבות לשיפוי. המערערת טענה כי מששילמה לרימס מידי חודש בחודשו תמורה גבוהה כאמור, ומשהתחייבה רימס במסגרת הסכם ההתקשרות ביניהן כי תשלם לעובדיה המוצבים אצל המערערת את כל המגיע להם על פי כל דין - הרי שאם עוכבו תשלומים כלשהם, נבע הדבר ממחדליה של רימס, ובכך הפרה זו את החובות החקוקות המוטלות עליה על פי דין וגרמה להפרת החוזה שבין העובד לבין המערערת (אם בכלל קיים כזה). כמו כן, בנסיבות אלה ונוכח האמור בהתחייבות לשיפוי, חייבת רימס בשיפוי המערערת. עוד ציינה המערערת בבקשתה כי במתן רשות להגשת ההודעה יהיה כדי להביא לפישוט הדיון, למניעת פיצולו בין ערכאות שונות ולקידומו של הצדק.
4.רימס והעובד התנגדו לבקשה.
החלטת בית הדין האזורי
5.בית הדין האזורי דחה את הבקשה בקובעו -
"... סבורני כי דין הבקשה להגיש הודעה לצד ג' - להדחות. סעיף השיפוי בין שתי הנתבעות, הינו חלק מהסכם מסחרי בין השתיים, אשר פרשנותו והנובע ממנו אינם מצויים בתחום סמכותו העניינית של בית דין זה. לו הוגשה ההודעה לצד ג' במישרין כתביעה, לא היתה לבית דין זה סמכות עניינית לדון בה. לפיכך, אין לבית הדין הסמכות לדון בה כהודעה לצד ג'. השאלות העומדות להכרעה בהליך, הינן הזכויות להן זכאי התובע ועל מי מוטלת החובה לשלמן מכח דיני העבודה. ככל שתדיר-גן תסבור לאחר ההכרעה, כי עומדת לה זכות שיפוי מחברת רימס, הנובעת מההתקשרות העסקית בין השתיים, הרי שתהייה פתוחה בפניה הערכאה האזרחית המתאימה לצורך דיון בעניין. סוף דבר - הבקשה נדחית..."